<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקפ"ט</h1>
<h2>דף נו.</h2>
אמרינן דבדמאי מחללין כסף על נחושת ובלבד שיחזור ויחלל הנחשת על כסף כי חוץ לירושלים אין מחללין כסף על נחושת אלא מדוחק וטעמא משום שמא יעלו חלודה. ובקידושין בהאיש מקדש אמרי' אין לוקחין בהמה במעות מעשר שני כו' עד במזיד תעלה ותאכל במקום. אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתכוון [ולקח] תחילה לשם שלמים אבל אם נתכוון להוציא מעות [מעשר שני לחולין] בין כך ובין כך יחזרו דמים למקומן. אלמא אין לוקחין בהמה לכתחלה בדמי מעשר שני חוץ לירושלם וכל שכן דרך חילול דאפי' למאן דאסר בפירות [שביעית] דרך חילול דרך מקח שרי בלולב הגזול על משנת הלוקח מחבירו בשביעית. ועל זה הוקשה לי כמה קושיות דאמרי' בהגוזל מעות של בבל והן בבבל ומלכיות מקפידות זו על זו למאי חזי. ולמה מחללין עליהן מעשר. ומשני דזבין בהו בהמה בדמי מעשר ומסיק לה להתם. אלמא מותר ליקח בהמה בדמי מעשר ולהוליכה בירושלם. ועוד דאמרי' בלולב הגזול אחד שביעית ואחד מעשר מתחללין על בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין. ומתחללין לכתחלה משמע מדקתני סיפא וחכמים אומרי' על חיין אינן מתחללין שמא יגדל מהן עדרים. ואי בדיעבד אפי' חיין דלא מפקעינן קדושה מן התורה. וחוץ לירושלם דאי בירושלם צריכא למימר מקרא מלא הוא ונתתה הכסף (בידיך) [בכל אשר תאוה נפשך]. ועוד אפי' חיין נמי. ועוד דקתני בסיפא מאי מעשר דמי מעשר דאי ס"ד מעשר ממש והכת' וצרתה הכסף בידך. והאי קרא [בחוץ] לירושלים קאי. עוד קשיא הא דתנן במסכת מעשר שני מעות בירושלים ופירות במדינה הרי מעות מחוללות הן ובלבד שיעלו הפירות ויאכלו בירושלם. שמא יש לומר דודאי מחללין ואדעתא ליאכל בירושלם. אבל ההוא דאין לוקחין בהמה כו' כגון (שלקוחה) [שלוקחה] לאוכלה כאן כדמוכח בקידושין דקנסינן למוכר משום דקעבר בלפני עור כאשר פירשתי לשם. ואי נמי (ו)הא דתנן (ו)אין לוקחין בהמה במעות מעשר שני כגון שאותן מעות הן כסף שני כגון שחילל כסף על נחושת מדוחק או שחילל ועבר. גימ'.
